<h1>שבלי הלקט דין גלוח שער סימן מ'</h1>
<h2>דף נט.</h2>
וששאלתם, מהו להסיר שער מבית השחי ובית הערוה. דעו לכם, כי משעה שכתב רחמנא, לא יהיה כלי גבר על אשה, ואנו מפוזרין בד' פינות העולם, וכל פינה ופינה משונין במלבושיהן ובמעשיהן ובתכשיטיהן, לפיכך, כל דבר שהאנשים של אותו מקום שהן הגויים עושין אותו, מותר נמי לאנשים של ישראל הדרין ביניהם לעשותו, ואעפ"י שאותו הדבר הוא תכשיטי נשים במקום אחר, אבל דבר שלא נהגו האנשים של אותו מקום לעשותו אסור לאנשים של ישראל הדרים ביניהם לעשותו. וההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין. הרי זה חוזר למנהגם בלי להקל ובלי להחמיר, דהא לית להו לכל ישראל מנהג תכשיט ותקון זה ידוע בכל העולם, לפיכך, ההולכים אחר האנשים הגויים של אותו מקום אין בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו. ולהר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו נשאל, אם מותר להקל במספרים שער של שחי ושל בית הערוה. והשיב, דאסור. שהרי אמרו רבותינו במסכת נזיר [נ"ט ע"א] שאפילו לחוך אסור, והטעם משום תכשיטי נשים, ואעפ"י שנוהגין בזמן הזה כל זכרי הערלים להסירם בזרניך וסיד, אין לנו להניח דברי רבותינו הקדושים על נהוג הערלים.
